📌למה כדאי קצת להסיח את הדעת מבן הזוג?...📌

מבט העינים ותשומת הלב של האיש צריכים להיות מופנים אל אשתו תמיד.

בעיקר הכונה לעיני מחשבת ליבו לזכור אותה ולדאוג לצרכיה כמו שכתוב על בית המקדש "והיו עיני וליבי שם כל הימים"

מה זה מזכיר?

איסור הסחת דעת מהתפילין, וכך הבעש"ט התבטא "ויאהב את אשתו כמו שאוהב את התפילין"...

תפילין של יד מקומם כנגד הלב וזה מורה על אהבה קבועה, אמון ותשומת לב תמידיים.

תפילין של ראש "בין עיניך" מורות על זכרון תמידי.

אבל למרות זאת...

יש שני זמנים בהם צריך להסיח את הדעת מאשתו...

בזמן קריאת שמע – "בכל לבבך" - "לעמוד נגד כל מונע מאהבת ה' ולבבך הן האשה וילדיו שלבבו של אדם קשורה בהן בטבעו"

ובזמן מלחמה – כמו שכותב הרמב"ם "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל יחוד ה' הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו ולא ירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה"

זמן התפילה הוא גם זמן מלחמה - "שעת צלותא שעת קרבא", והיו צדיקים שהיו נפרדים ממשפחתם כל יום לפני התפילה מחשש שיפטרו בה מן העולם...

כשמעמיקים בענין?

מגלים שאדרבה הסחת הדעת היא על דרך "ביטולה הוא קיומה".
דוקא ביטול המחשבה על האישה גורם לקשר עצמי יותר, ומתברר גם שבזמן הסחת הדעת עצמה נמצאת האשה בעומק דעתו של האדם, והיא זו שפועלת דרכו במציאות.

מה הכונה?

בקריאת שמע יש "רצוא"- העלאת כל החיים האנושיים לה' אבל לא ביטולם המוחלט.

על הפסוק "בכל לבבך" - שממנו נלמד שצריך להניח את הקשר לאשתו ולבניו כדי לדבוק בה' – דרשו גם חז"ל "בשני יצריך", כלומר שאף את היצר הרע ממש יש להעלות בתוקף הרצוא ולא לבטל אותו לגמרי

עד שלעצם הקשר הגופני בין איש לאשתו נדרש שימוש ביצר הרע מתוקן.

גם במלחמה כאשר נדמה שהקשר עם האשה מתנתק לגמרי, הקשר נשאר קיים בבחינת "העלם שאינו במציאות".

בנקודת העל מודע הגבוהה ביותר של נפש האדם בכח האמונה שלו:

– שם גם נמצא סוד האמון בין איש לאשתו(ששומרת לו אמונים עד שישוב מן המערכה...) – קיים קשר עצמי בין בני הזוג ומכח זה הם נעשים לאחד ממש.

אז האשה נמצאת בשלמות בתוך כל הפעולות שעושה בעלה ועושה אותן עימו יחד.

על יצירת אדם וחוה נאמר "אחור וקדם צרתני", גם כאשר פניו של האיש מופנות קדימה להתמקד בפעולות הכרחיות שלו, באחור-הלא מודע שלו אשתו היא זו שמפעילה אותו...

כמו שאומרים "מאחורי כל גבר מצליח נמצאת אשה מצליחה"...

בזכות הסחת הדעת של האיש מאשתו בקריאת שמע בכל יום, במלחמה או בכל זמן שהוא נדרש למסירות נפש הוא זוכה לקיים "קדש עצמך במותר לך"

בזכות הסחת הדעת מהקשר הגלוי הוא מסוגל לחזור לקשר הזה בתוספת קדושה וטהרה שמאירה בעת היחוד ביניהם בפועל.

וכך מוסבר בחסידות על הביטוי "קדש עצמך במותר לך": שאחרי הפרישה מהמציאות המותרת זוכים לקדושה בתוך אותה מציאות עצמה.

דוקא הסחת הדעת מדמות האשה, כמי שמושכת אליה את רגשותיו ויצריו של האדם, חושפת את קיום הקשר בממד העמוק והפנימי המשפיע על כל מעשיו, ומאפשרת לו לחזור ולתת את עיניו ולבו בה באופן הרבה יותר עמוק.

שנזכה,

נפגש בתובנה הבאה...